כשרואים את בית הספר כוכב הצפון על קירותיו הלבנים, החצר הפנימית המוקפת בחזיתות צבעוניות, העיצוב השואב את השראתו מהסגנון הבינלאומי ומתכנית עיר הגנים, קשה, ואולי אפילו בלתי אפשרי לנחש שלעיצוב שאנחנו גאים בו כל כך קדמו שלוש תכניות שונות לחלוטין, טובות ומעניינות בפני עצמן, כשבכל פעם הלקוחה – עיריית תל אביב בכבודה ובעצמה – גרמה לתכנית להתפתח באופן מרתק ובלתי צפוי, עד למבנה המוגמר שלפניכם.

סיפור המעשה מתחיל בזיכרון ילדות. אדריכל אורי הלוי, שהיה אמון על צוות התכנון, זוכר היטב את היום הראשון שלו בבית הספר ברנר בהרצליה, על מסדרונות הסיליקט האפלוליים שלו. כשהחל לתכנן את בית הספר החדש בשכונת כוכב הצפון, מספר הלוי: "היה לי חשוב לייצר חוויה חיובית עבור הילדים. רציתי מבנה שיש בו הרבה יותר מהמבנים הפשוטים והאפלוליים, מהחתך הרגיל של מבנה דו קומתי של כיתות ומסדרון, שחסר אוורור פסיבי ותאורה טבעית ואין ממנו יציאה ישירה לחצר".

הרצון לייצר סביבה טבעית, מוגנת ועוטפת עבור הילדים הוביל להתמקדות ביצירת גישה נוחה לחצר פנימית. המודל הראשון שנבחן היה מודל החצר הפנימית. המודל מהדהד בנייה מסורתית של אוניברסיטאות עתיקות כגון אוקספורד וקיימברידג', או אפילו מנזרים עתיקים, בהם יוצאים דרך אכסדרה לחצר פנימית. לאחר מחשבה נוספת, מכיוון שהשטח מאפשר זאת, חשבנו על תכנית בה יש שתי קומות קרקע – פנימית וחיצונית. הקומה התחתונה, בה נמצאות הפונקציות הציבוריות פונה החוצה ואילו כיתות הלימוד נמצאות בקומה השנייה, ומהן יש יציאה ישירה לחצר פנימית, שמאפשרת מעט טבע בשכונה העירונית. כך הגענו למודל לו קראנו בחיבה "מודל האבוקדו". מבנה עגול, לא מתחכם ולא יקר, עם מגרשים נפרדים לכיתות הנמוכות ולכיתות הגבוהות.