"הרומן שלי עם עולם הצילום התחיל עם מצלמת ה – ZENIT של אבא. אהבתי להחזיק אותה, כשהוא לא היה בבית, לדרוך את הפילם, ולהאזין לצקצוק שנשמע ממנה תוך כדי. רומן שנמשך עד עצם היום הזה. מידי פעם שואלים אותי מה זה צילום בשבילי. אם להקביל את הצילום לעולם אחר, אז הצילום בשבילי, הוא כמו עולם המים למי שצולל. זו נקודת הזמן הכמעט יחידה בשבילי, שבה כפתור ה- ADHD שלי עובר למצב OFF, כל ה"חלונות" שלי נסגרים, ואני שקועה כל כולי בחוויה, בצבעים, בהבעות פניהם של אנשים, בנופים עוצרי נשימה, בתיעוד הרגע כמו שהוא.

אני משלבת את האהבה הגדולה שלי לצילום, בטיולים בארץ והעולם, עם נטייה חדה ימינה…לעולם השלישי. מחוברת לסקרנות של המקומיים, לאותנטיות, לקונטרסט בין הצבעוניות של האנשים, ולרוב גם שמחת החיים שלהם, ועושרו של הטבע אל מול הדלות והעוני."